2008 Nov Knesset MK Zvia Greenfield first speech in Knesset

נאום ההשבעה של צביה גרינפילד
	26/11/2008
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בני משפחתי, אורחים יקרים, כשעומד אדם בפעם הראשונה על דוכן זה כדי לשאת דברים בפני כנסת ישראל ולייצג את בוחריו בחברה הישראלית, מטבע הדברים הוא או היא מתמקדים בעיקרים החשובים ביותר המניעים אותם כאנשים פוליטיים, הנראים להם כמסר התמציתי החשוב ביותר שאותו הם מבקשים לממש בפעילותם בבית המחוקקים. אף אני אעשה כן. גם אם קשה יהיה לממש זאת בפרק הזמן הקצר הזה שנותר לכנסת הנוכחית, אם אנסה לומר במלים קצרות מאוד מהי המשימה החשובה והדחופה ביותר המוטלת עלי, על שולחי ועל החברה הישראלית בכלל, לדעתי, הרי זאת המשימה הגדולה של חיזוק והעצמה של כל החלשות והחלשים בחברה הישראלית וההתעקשות על הפיכת החברה הישראלית בכלל לחברה משגשגת של צדק ושלום. ודאי יגידו האומרים: מטרה זאת מוסכמת על כולם, וכי מי אינם רוצים להפוך את ישראל לחברה משגשגת של צדק ושלום? אבל האמת המרה היא שרבים, רבים מדי בתוכנו, אינם מוכנים לקבל באמת את המשמעות העמוקה של חיזוק והעצמה של כל החלשים בחברה ואינם מוכנים לגייס את כל מאמציהם ולשלם את המחירים הנדרשים כדי לממש מטרה זו. מפני שחיזוק והעצמה של החלשים פירושו קודם כול להתייחס בשוויון ובהגינות אל כל בני האדם הנמצאים בחוג השפעתנו, נשים כגברים, ערבים כיהודים, דתיים כחילונים, עניים כאמידים, מוגבלים ביכולותיהם הגופניות והשכליות כבריאים, וזרים כמקומיים. אבל רבים, רבים מדי בתוכנו אינם מוכנים להתייחס בשוויון לנשים, לערבים, להומוסקסואלים או לבני הקבוצות המוחלשות האחרות ולהעניק להם את מלוא זכויותיהם. גורלן של נשים מסורבות גט, למשל, נגרר, כידוע, לאורך שנים בבתי-דין רבניים, ואזרחים ערבים סובלים מאפליה חריפה ומתמדת בהקצאת משאבים ובשירות הציבורי. חתירה לחברה של צדק ושלום, לפיכך, איננה משימה המובנת באמת מאליה. אבל בכך לא נגמר העניין. חיזוק והעצמה של החלשים, וקודם כול החלשים ביותר, פירושם להבין גם את מצוקתו הקשה של העם הפלסטיני ולהעניק לו סוף סוף את החירות, שמגיעה לו כשם שהיא מגיעה לנו. אבל לאסוננו, רבים מדי בחברה הישראלית אינם מזהים כלל חובה מוסרית זו, והם מנסים למנוע בכל כוחם פתרון של צדק ושלום, גם אם חלילה יביאו בכך עלינו עצמנו את אובדננו המדיני והמוסרי. כך גם בעניין חובתנו להעניק לילדינו ולצעירינו חינוך מעולה שיאפשר בידם לגדול כאזרחים אחראים ובני דעת, לפרנס את עצמם ואת משפחתם בכבוד וליצור חברה הוגנת ויצירתית שבה הם חופשיים לבחור את אורחות חייהם, ובלבד שלא יפגעו באופן ממשי בזולתם. והלוא יש רבים בחברה הישראלית, ונציגיהם יושבים בכנסת הזאת, שאינם מאמינים בחינוך המקנה כלים לשוויון יכולות ולשגשוג בעולם המודרני, והם מעדיפים עליו כפייה ובערות. רבים מאוד בחברה הישראלית מעדיפים להשאיר בעצם את החלשים בחולשתם, למנוע מהם חינוך והשכלה רלוונטיים ובכך להנציח את תלותם בפטרוניהם הפוליטיים ולא להעניק להם הזדמנות אמיתית לגדול ולבטא עצמם במלוא יכולותיהם כאזרחים שווי זכויות. לכן, שוב, חברה של צדק אמיתי ושלום איננה כלל וכלל עניין המובן מאליו ומוסכם על כולם. בעת שליחותי כאן, קצרה כארוכה, אפעל ככל יכולתי למען מימושה של משימה גדולה זאת, יחד עם חברי. בני משפחתי המורחבת, החיים ברובם בארץ, ניצלו מהתופת הנאצית הודות להורי, עליהם השלום, שהתלהבו מהפרויקט הציוני והחליטו לצרף עצמם למאבק להקמת המדינה היהודית למרות התנגדותה העצומה של משפחתם. למרבה הכאב, לא הספיקו להציל בעוד מועד את כל בני משפחתנו, וכך הובלו למשרפות באושוויץ ארבעה מדודי ו-17 מבני דודי הראשונים, כולם ילדים רכים. בעומדי כאן היום בפני כנסת ישראל הייתי רוצה להזכירם ולהבטיח להם שלא נדאג רק להגן על עצמנו אלא בראש בראשונה ניאבק בכל כוחנו כנגד הרע, הפאשיסטי, הגזעני והלאומני האוכל כיום בכל פה בנו עצמנו. אנחנו נחתור לכונן חברה של שוויון, של צדק ושל שלום, ונקדיש את כל מאודנו להגנה על כל אלה הזקוקים לעזרתה ולסיועה של החברה. חברות וחברי הבית, כל הדברים האלה נובעים כולם מתוך לב לבה של התרבות היהודית העתיקה שלנו. בעצם יום הכיפורים, בקריאת התורה המרכזית שבין שחרית למוסף קבעו רבותינו את קריאתם בקול של דבריו החתרניים של הנביא ישעיהו בפרק נ"ח: הכזה יהיה צום אבחרהו, יום ענות אדם נפשו, הלכוף כאגמון ראשו, ושק ואפר יציע, הלזה תקרא צום ויום רצון לה'? הלוא זה צום אבחרהו, פתח חרצובות רשע, התר אגודות מוטה, ושלח רצוצים חופשים, וכל מוטה תנתקו. הלוא פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית. כי תראה ערום וכיסיתו, ומבשרך לא תתעלם. אז יבקע כשחר אורך, וארוכתך מהרה תצמח, והלך לפניך צדקך - - - והיית כגן רווה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. פתח חרצובות רשע, התר אגודות מוטה ושלח רצוצים חופשים. את העקרונות האלה, הבסיסיים בתפיסת עולמה של היהדות, מצאתי קיימים ומוגדרים כל יום מחדש במפלגה שהיתה לי כבית, מפלגת מרצ. כחברת כנסת חדשה אני שואפת להראות כי המרחק בין תפיסת העולם הרואה באדם את המרכז לבין התפיסה הרואה בו צלם אלוקים איננו קיים עוד; שהחזון לכונן תרבות ישראלית-יהודית חיה, סקרנית, קוראת תיגר, הוא חלק ממורשתנו מימי המשנה והתלמוד; שהחיפוש של צעירים אחרי הקול הפנימי שלהם הוא תהליך בריא ומחייב בכל תרבות השואפת לשמור על הקיים ולהוסיף עליו. כחברת כנסת אראה לעצמי הישג גדול אם אכן אוכל לתרום להשכנת השלום בין שתי הזהויות החשובות שלנו, הזהות היהודית והזהות הישראלית, שנדמה כי הן הופכות להיות זרות כיום האחת לשנייה. ההכרעות הגדולות שיעמדו בפתחה של החברה הישראלית בשנים הקרובות ידרשו מאתנו אומץ לב, הכרה בגודל האחריות המוסרית המוטלת על כתפנו ונחישות. כשם שקודמי בתפקיד, דוקטור יוסי ביילין, ידע היטב להציב – וכמוהו גם חבר הכנסת רן כהן, שאת דבריו נשמע מאוחר יותר – אני מאמינה שיכולתנו לשאוב תעצומות נפש ממורשתנו הקדומה, עם חוקי המוסר האוניברסליים שהביאה, ועם דרישתם המחייבת של חוקים אלה לנהוג כבני-אדם ולעסוק בתיקון עולם, דרישה זו תוכל באמת לסייע לנו בהקמת חברה ישראלית של צדק ושלום. ברשותכם, אוסיף הערה אישית. אני אכן האישה החרדית הראשונה שהגיעה לכנסת, ולא במסגרת מפלגה חרדית – במסגרת מפלגה פלורליסטית, שוחרת זכויות אדם. אני רוצה לקרוא מכאן לנשים בכל ישראל שלא יירתעו מן הקשיים. בפני עמדו קשיים רבים ביותר. שלא יירתעו מהקשיים, ולא יירתעו מהמלגלגים, ולא יירתעו מהמקטרגים. שהנשים תיקחנה את עצמן, תגייסנה את כל כוחותיהן הנפשיים ותפרוצנה קדימה, כפי שמגיע לנו, לכולנו, לעשות. תודה רבה.