Gaza Tel Aviv-Yafo 2011-2009 Lawrence Wright New Yorker

The Human Scale  
2011-04-04
The Cameri Theatre of Tel Aviv hosts The New York Public Theatre with the one-man play:

The Human Scale 
Written and performed by Lawrence Wright
Director: Oskar Eustis
Lighting: Deb Sullivan; Video design: Aaron Harrow; Sound: Matt Hubbs; Scenic consultant: David Korins

In the spring of 2009 Pulitzer prizewinning journalist Lawrence Wright of The New Yorker approached the magazine's editor, David Remnick, and asked if he could write an article about the likelihood of peace between Israel and the Palestinians. Most editors would have jumped at the chance of publishing an article by such a well known and admired writer, and on this particular subject - but The New Yorker wasn't crazy about the idea. "I wanted to write about the prospects of a two-state solution," Wright said in an interview, "but David didn't seem too excited. He said, ‘Why don't you write about Gaza?'"
So began Wright's trip to the region in the summer of 2009. The result was a 12,000-word story published in The New Yorker in November, at the height of the controversy over the Goldstone report, which concluded that both Israel and Hamas committed war crimes in the course of Operation Cast Lead.

That article, entitled "Captives: What really happened during the Israeli attacks," has been transformed into a one-man play, written and performed by Wright, in a co-production with The Public Theater and 3-Legged Dog.
The Human Scale, directed by The Public Theatre's artistic director Oskar Eustis, gained critical acclaim in the United States. In it Wright presents his worldview on the Israeli-Palestinian conflict in recent years, and explains how the parties reached the present impasse which he argues began with the abduction of IDF soldier Gilad Shalit.
Like the article, the play sheds new light on both parties. "There's a dehumanization of the other side that makes it impossible to see things from another perspective," Wright said. "My goal was to try to enlarge the vision of both sides."
"In this efficient and engrossing 90-minute seminar on history both current and ancient, Mr. Wright trains his understandably wary attention [...] on the conflict between the Israelis and the Palestinians With a scholarly but sympathetic manner and a soothing voice that has just a hint of a Texas twang in it, Mr. Wright sheds a sharp light on this sorrowful subject, drawing on his own visit to Gaza."
The New York Times
The play will be performed with English with Hebrew sur-titles
Duration: 90 minutes with no intermission.
18-21 May - Cameri 4

2010 Tel Aviv-Yafo - Chicago 1999

8th August 2010 Tel Aviv reminded me of Chicago 1999.
In Chicago when I went to most McDonalds and asked for a meal without French Fries- Chips they did not understand me as most of the workers where from Mexico.
In Tel-Aviv August 2010 escaping the Sticky Weather I found the same.
The Boss's are Israeli and all the Regular Workers are from all over the
World and do not speak Hebrew, sometimes English.
This is happening very fast.
Clothes are Cheap when Food is expensive. And Rent of Course.

1981 Tel Aviv-Yafo ATL טכם I worked there

"טכם הייתה הסטארט-אפ הישראלי הראשון וגם חברת התוכנה הישראלית הראשונה. בנינו חברה מוצלחת בשל ה- שבאנשיה", אמר יזם ההיי-טק ד"ר יוסי ורדי, בכנס לציון מלאת 40 לייסוד החברה המיתולוגית. לכנס הגיעו רבים מבוגרי טכם, והוא נערך בהפקת אנשים ומחשבים ביום ו' האחרון במשכן לאמנויות הבמה בשהם. את הכנס הנחה פלי הנמר, נשיא אנשים ומחשבים.

לדברי ד"ר ורדי, "טכם הייתה ללא ספק מבתי היוצר הראשונים והעיקריים של תעשיית התוכנה הישראלית. בוגריה הקימו חברות רבות וניתן למצוא אותם בתפקידים בכירים רבים בתעשייה כולה. ב-1969 היו כמה בתי תוכנה בודדים בישראל, ולכן הקמנו - יורם רוזנפלד ז"ל, מאיר בורשטיין ואני - את המיזם המוצלח הזה". ורדי סיים בציינו, כי בין העובדים הראשונים בחברה היה יחזקאל זעירא, "תלמיד מצטיין בטכניון שנחשב לגאון. לימים הוא הפך למנכ"ל מוצלח".

2009 Tel Aviv-Yafo Dudu Topaz Tragic Suicide

Dudu Topaz like Zohar Argov will not be Forgotten
All though the story is not the same Zohar Argov also died in Jail and became more famous after his death,
Dudu Topaz should have been prevented from Suicide.
The Pressure of the Media and the Social-Political pressure is similar.
Much of Dudu Topaz`s Material will stay with us and his Family.
Tragic and unfair end. He would have recovered in a Regular Jail.
That was my Response to Haaretz Article to this Tragedy.

I met Dudu when I worked in Century Tower some years ago.

2009 Tel Aviv-Yaffo Real Estate

תוכנית העירייה לשינוי פני דרום תל אביב: אישרה הקמת שבעה מגדלים בין פלורנטין לנווה צדק

07:07 | 01.6.2009 מאת רז סמולסקי וגיא ליברמן

>> הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בתל אביב אישרה בשבוע שעבר מסמך מדיניות לבניית מתחם המסילה הסמוך לרחוב אילת שבדרום העיר. לפי חזון העירייה, אזור המוסכים והחנויות הסיטונאיות שבמקום ייהפך למתחם מגדלים. המסמך מתייחס לשטח של 128 דונם וכולל שבעה מגדלים ו-30 בניינים לשימור. כיום מאופיין האזור בבנייה ישנה ומוזנחת ויש בו האנגרים וחנויות פרטיות קטנות. חלק מהבניינים בו מיועד לשימור. הבניינים החדשים יוסיפו כ-650 יחידות מגורים לכ-750 היחידות הקיימות כיום באזור. לאחר השלמת הבנייה, הצפויה להימשך כמה שנים, יהיו במתחם כ-1,400 יחידות וייבנו בו גם גני ילדים, בית ספר יסודי ומרכז קהילתי. עם המגדלים באזור שאליו מתייחס מסמך המדיניות נמנה מגדל נווה צדק (נחושתן), שנבנה כבר לפני חמש שנים, ובו 38 קומות. המגדלים הנוספים שאמורים לקום הם מגדל ליבר, בגובה 32 קומות, למגורים או למשרדים; מגדל ניבה, בגובה 26 קומות, המיועד למגורים; מגדל האטד, בגובה 32 קומות, למשרדים או מגורים; מתחם לפיד, שיכלול שני מגדלים ובהם 150 דירות; ומתחם אליפלט, שיכלול שני מגדלים נוספים. למסמך שאושר אין מעמד חוקי של תוכניות מתאר, ולמעשה הוא מהווה מעין הצהרת מדיניות עירונית לגבי עתידו של המתחם. עם זאת, אישורו מקדם מאוד את תוכניות המגדלים, שנמצאות בשלבים שונים של תכנון. הוועדה המקומית נדרשה להציג את המסמך לאחר שהוועדה המחוזית דרשה לראות תוכניות מלאות לאזור ולא לדון בכל פעם בתוכנית בנייה פרטנית. עם זאת, המסמך אינו מחליף אישור פרטני של תוכניות הבנייה של כל אחד מהמגדלים. "מצג שווא של תוכנית" הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בתל אביב ערכה שלושה דיונים בעניין המתחם בעקבות מאבקם של תושבי השכונות פלורנטין ונווה צדק, שמחו על האופן שבו מפתחת העירייה את האזור. התושבים הצביעו על מחסור כבד בתשתיות תחבורה ומבני ציבור באזור וטענו כי העירייה פעלה באופן פסול, משום שבמקום ליצור תוכנית בנייה כוללת, היא נהגה לבחון כל מגדל בנפרד, בלי לשקלל את השפעת כלל הפרויקטים והדירות שיוקמו במתחם על סביבתם. למרות מחאות התושבים, במסמך המדיניות שאושר לא כלולים שינויים תחבורתיים משמעותיים, למעט ברחוב שלבים וברחוב אליפלט הממשיך אותו - שמיועדים להיות הכניסה הדרומית לעיר, במקום שדרות ירושלים הפקוקות. רחוב אילת (ודרך יפו הממשיכה אותו) ימשיך להיות העורק שיחצה את המתחם. הרחובות הרצל, אלנבי ונחלת בנימין אינם ניתנים להרחבה, ולפיכך יישארו כמות שהם. ועד תושבי נווה צדק, הכולל כמה מאות חברים, התנגד בעבר לתוכניות להקמת מגדלי ליבר וניבה. הוועד הגיב לאישור מסמך המדיניות באכזבה: "ההחלטה למעשה מאשרת מנגנון אוטומטי להעברת תוכניות, מבלי שיש כאן תוכנית אמיתית שמספקת פתרונות לשכונה ולאזור דרום העיר", נמסר מהוועד. "מדובר בתכנון אומלל, שמטרתו היחידה הינה לאשר הקמת חומת מגדלים לאורך רחוב אילת, שתהווה חיץ בין שכונת נווה צדק לפלורנטין והמשך למגדל נווה צדק. "עד היום ניסתה העירייה לאשר כל מגדל בנפרד בשיטת הסלאמי - ועכשיו היא נותנת מעין מצג שווא של תוכנית כוללת, שאין בה תוכן, כי אין פתרונות תחבורתיים לאלפי הדיירים שיתגוררו במגדלים, אין מוסדות חינוך שהאזור זקוק להם, וגם אין תוספת של שטחים ירוקים מול הציפוף. הסיבה היחידה לעמדת העירייה היא לחץ של יזמים". עם זאת, בוועד מוצאים קרן אור בהחלטת העירייה: "עד היום העירייה ניסתה לאשר כל תוכנית בצורה פרטנית, לרוב הרחק מעין הציבור", אמרו בוועד. לפחות עכשיו יש משהו כולל, שניתן להילחם בו בצורה מאוחדת".