Livni to Haaretz: Likud and Kadima must join forces for peace
Opposition leader: Parties must combine forces to reach peace agreement with Palestinians, bring about a social shift.
By Aluf Benn Published 01:14 07.05.10
Story Highlights
* Opposition leader blasts PM for 'paying off' ultra-Orthodox
* Says Netanyahu avoiding making decisions on peace process
Opposition leader MK Tzipi Livni (Kadima ) on Thursday called to combine the forces of "the two large Zionist parties in Israel" - Kadima and Likud - to reach a peace agreement with the Palestinians and bring about a social shift.
"The prime minister is the one preventing the change," Livni said in an interview with Haaretz. "The parties he called 'our natural partners' before the elections are his means of preventing the change. There is no connection between what they represent and the Zionist vision. Neither the one [Theodor] Herzl outlined nor [Ze'ev] Jabotinsky, whose civic doctrine they have cast aside."
Livni blasted Prime Minister Benjamin Netanyahu for "paying off" the ultra-Orthodox so that he could avoid making a decision on the peace process. She said Netanyahu is also evading a decision on social issues.
After the elections last year Livni met Netanyahu, who told her "the right-wing bloc won," she said. "I told him, there's another option, combining the two large parties' forces to advance peace [with the Palestinians] and internal agendas."
"Israel 2010 is a country in which women ride in the back of the bus, dry bones take precedence over saving lives, conversion is a mission impossible, the Zionist vision has blurred and defining the Jewish state has been given to a monopoly of ultra-Orthodox politicians that are taking advantage of the system and politicians. Society is divided into cloistered groups, each studying in its language - Hebrew, Arabic, Yiddish - the curriculum it sees fit," she said.
The public's attention has focused on the ultra-Orthodox community and core curriculum in recent days, Livni said, "and rightly so. We must act now, before the situation turns into mutual hatred that will bring no solution. Change is possible and the keys to change are in the hands of the Zionist parties representing the majority in Israel."
The change must consist of three co-dependent elements - education, military or national service and work, she said.
"The core curriculum is necessary from two aspects - creating a common basis reflecting Israel's values as a democratic Jewish state. Judaism and civic studies [must be taught] in every school. The second is providing every student with tools to join the labor force in the future and make a decent living. This is the only interpretation of equality - equal opportunity to students and a fairer distribution of the burden among the population. This, with joint values and vision, are critical to our existence as a society. Pluralism is not a substitute but complementary."
Livni said the state must cut off funding immediately for schools that don't teach core curriculum.
"Change is possible, but it will not be done with the agreement of the ultra-Orthodox parties. They have no reason [to agree], as long as Likud is the ruling party. Likud has bound its political destiny and all Israelis' fate to the ultra-Orthodox politicians' whims," she said.
"Kadima in my leadership refused to mortgage its world view. True, Kadima governments paid in the past. In my leadership it won't do so any more," Livni said.
Had Likud not dealt with the ultra-Orthodox, the two large Zionist parties could change the collision course Israel is on, both on the domestic and international fronts, she said. We could turn to a democratic Jewish-Zionist track, which protects individual rights in a democracy and creates a national common basis for the Jewish state, she said.
"The two parties could change the system of government to reduce the extortion power of the small parties, condition education funding on teaching the core curriculum and encourage anyone who can to join the labor force. They could also reach a peace agreement with the Palestinians based on two states. This is the only way to preserve the Jewish democratic identity," she said.
The peace goals and social goals are not contradictory, she said.
"In the past people used to say it was a matter of priorities, that it was worth paying and giving up [certain goals] to do the really important things, like a peace agreement. But this government is paying so that it won't have to reach an agreement. We can't wait and mend society only after we win all the battles. Otherwise it will be too late," she said.
by: Aluf Benn Haaretz
Showing posts with label kadima. Show all posts
Showing posts with label kadima. Show all posts
Friday, May 7, 2010
Wednesday, December 23, 2009
2009 Kadima Livni
| Livni mulls Netanyahu offer to join government | ||
| ||
 | ||
AFP/Jerusalem
|
נאום יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, במליאת הכנסת בדיון על "מדיניותו הכושלת של רה"מ נתניהו
זהו שבוע לא פשוט לעם בישראל ושבוע קשה במיוחד לראש ממשלה בישראל.
הדיון הזה זומן על ידי האופוזיציה על מנת לדרוש מראש הממשלה לפרוש את תכניותיו ועמדותיו ולנו, באופוזיציה, זאת ההזדמנות לשטוח את חזוננו ולבקר את הממשלה - ויש על מה לבקר את הממשלה ואת ראש הממשלה על התנהלותו והעדר החלטה בכל נושא משמעותי. ובעיקר בכל הקשור למדיניות החוץ של ישראל.
אבל זהו שבוע מיוחד ויש דברים שצריכים להיאמר
מאז חטיפתו של גלעד שליט הבהרתי כי אני מסרבת להיגרר בנושא זה למגרש הפוליטי. לא אעשה זאת גם היום. אין בכוונתי לבקר היום את התשובה שניתנה לחמאס, מה שלא הייתה . אני מכבדת את החלטת רה"מ, גם אם אין בה עדיין את מימוש תקוותו של העם לראות את גלעד חוזר הביתה משדה הקרב.
מאז יום ראשון השבוע, שנודע שיש צורך להכריע ומשהתכנסה השביעייה, אני חושבת הרבה על ההחלטה שצריך ראש הממשלה לקבל. אני זוכרת את עסקת טננבאום – הצבעתי נגדה, את רגב וגולדווסר, בה תמכתי בלב כבד, וחשבתי על ימי הדיונים בשולחן השלישייה של הממשלה הקודמת שעסקו במאמצים להשיב את גלעד שליט. אני זוכרת את ההחלטות שקיבלנו, בהובלת ראש הממשלה אהוד אולמרט ,וחשוב לומר היום במיוחד, שרה"מ אולמרט, גם בשלהי כהונתו, ראה בעניין הזה את הטווח הארוך ועמד בלחצים ובגלי הביקורת הלא מוצדקת שהוטחה כלפיו בגין אותה החלטה שלא להסכים לכל תנאי החמאס כדי להשיב את גלעד שליט -חייל שיצא להגן על אזרחי ישראל בשם מדינת ישראל.
החלטות אלה בעניין שבויים, הן בין הקשות לראש ממשלה ולשריה. השיקולים הם רבים, מורכבים ורק אחרי ששוקלים את כולם מורה המצפן הפנימי שבלב המנהיג מה לעשות ולעולם זאת תהיה החלטה שנויה במחלוקת ותותיר ספקות בלב המחליט גם לאחר ביצועה.
יש את השבוי עצמו, גלעד שליט האדם, חיוכו ,דיבורו המבויש משהו שהפכו את גלעד לבן משפחה חסר, בכל בית בישראל.
ויש את ההורים. גלעד הוא הבן של אביבה ונעם שליט ויישאר ילד בעיניהם בכל גיל . מאבקם להשבתו הביתה מובן - הרי כל הורה היה נותן את חייו לראות את בנו חוזר חי שלם וכל הורה בישראל, כן גם אני, מדמיינת איך מכילים את הכאב הבלתי נסבל, האם הוא מתענה עכשיו, האם יודע עד כמה אוהבים.
וראש ממשלה צריך להסתכל להורים בעיניים ולומר שהוא רואה אותם מול עיניו בעת קבלת ההחלטה אבל האחריות שלו מחייבת אותו לראות לא רק אותם, אלא להעריך מראש מה תהיה השפעת ההסכמה לתנאיו של ארגון טרור, חמאס או חיזבאללה, על עתיד ישראל ובטחונה . לא פחות.
ויש את החברה בישראל והשפעת ההחלטה על החוסן הלאומי וכולנו רואים את הכמיהה לשובו של גלעד, ואיך משפיעה העובדה שהוא עדיין בשבי על החברה כולה. את ילדי כיתה א' כותבים לו משל היה אחיהם, תיכוניסטים לפני גיוס איתם נפגשתי שמציגים את נכונות הממשלה להשיבו הביתה בכל מחיר כמבחן מוסרי המשליך לצערי על מוטיבציית הגיוס.
ולהם צריך להגיד- גלעד הוא הילד של כולנו. בתחושתנו. אבל הוא חייל צבא הגנה לישראל שיצא להגן על אזרחים. ככה זה בישראל. החיילים שומרים על הילדים ושהילדים יהיו בוגרים בני שמונה עשרה הם יתגייסו כדי לשמור על הילדים ועל הוריהם. על האזרחים כולם.
ומדינת ישראל נלחמת על קיומה וחיילי צבא הגנה לישראל משליכים נפשם מנגד כדי להגן על אזרחי המדינה וחלקם שילמו בחייהם ביניהם, גם באירוע הקשה בו נחטף גלעד,גם בהאמר שממנו נחטפו אלדד רגב ואודי גולדווסר.
ויש את הערכים של צה"ל ומפקדיו. הערבות ההדדית, הנכונות להקריב את חייך בשביל חבר, לא מפקירים פצוע בשטח אבל גם לא נכנעים כדי למנוע פגיעה באותו פצוע . ויש את מבצעי החילוץ הנועזים שמהווים סמל וחלק ממורשת הקרב של צה"ל .
ויש את כושר ההרתעה של ישראל – מושג, אולי לא מוגדר ומדויק. אבל כולל לא רק את כוחו הצבאי של צה"ל ומספר גיסותיו ומטוסיו אלא גם את הנכונות להלחם ואת ההחלטות שמקבלים מנהיגיו. האם אלו מעידים על חולשה וחוסר נכונות להקריב במאבק הקיום, או במילים אחרות- כניעה לטרור או שהן ביטוי למוסר וערבות הדדית חברתית, לעיתים לא מוכרת ולא מובנת בעולם החופשי ששולח חיילים מעבר לאוקיינוס, חלקם נחטפים וחלקם חוזרים בארונות, כחלק ממחיר המלחמה בטרור.
ויש כמובן את המסוכנות של הטרוריסטים שיצאו לחופשי ואת המסר לאלה שבדרך ואת אלה שסיכנו חייהם על מנת להביאם לדין ולכלוא אותם.
בסופו של יום לא מדובר במתמטיקה של מספר רוצחים שישוחררו מול דרגת הכאב של ההורים. השטן לא המציא עוד מתמטיקה כזאת. אפילו לא מדובר בחוות דעת מקצועיות של שירותי הביטחון מול ציבור שרוצה לחבק חייל שהפך להיות הבן האובד של כולנו .
חשבתי עליך ראש הממשלה בימים האלה של הישיבות האין סופיות של השביעייה, כיוון שלכל החלטה יש מחיר כבד בטווח הקצר או הארוך.
חשבנו שזאת העת של האופוזיציה לאפשר לך לבוא נקי, בידיים נקיות, בראש נקי מעניינים פוליטיים, לבוא לדיונים ולשקול את כל השיקולים כשאתה מרוכז בעיקר. רק בעיקר.
חשבנו על הציבור שנושא עיניו לירושלים באמונה. ציבור שמחכה להחלטה, ובעיני הציבור בעיקר רוצה שהנהגתו תקבל את ההחלטה לאחר ששקלה את כל השיקולים הנכונים, ותסתכל בעיניו ותנמק כל החלטה גם הקשה ביותר.
ורצינו לנקות את היום ההוא מפוליטיקה. ביטלנו אירועים פוליטיים, ביטלנו את הצעת אי האמון.
ביום שני בערב כאשר כונסה השביעייה, ישבתי וכתבתי את הדברים האלה שאמרתי לך ולאומה כאן, דברים שאמרתי בכדי שהציבור יבין את המורכבות הבלתי נתפסת שאתה עומד בפניה של ההחלטות האלה ולחזור ולומר לא נגרור את זה למגרש הפוליטי. חשבתי שבשבוע הזה גם במסגרת ה – 40 חתימות צריך להסתפק בדברים האלה.
כך אני נהגתי. כך נהגה קדימה. לדאבוני, טרם יבשה הדיו על הדברים שנכתבו על הנייר, שמעתי ,ולא דרך שמועות או רכילות, שבאותם יומיים עוסקים ראש ממשלת ישראל, ושר הביטחון שלה, בפוליטיקה שיותר מהכול – היא מבישה בימים האלה. שיחות שכנוע לחברים שיפלגו את מפלגתם בהתאם לאותו חוק מכוער שראש הממשלה התעקש על חקיקתו. והדבר עורר בי קודם כל שאט נפש, לא בגלל המטרה או החשש מהמטרה שלך מזה זמן רב.
אדם בדרך כלל בוחן את זולתו לפי ערכיו והתנהלותו שלו.
פוליטיקאי שהמטרה שלו היא הכיסא בלבד ולא כמקום נדרש לקידום הרעיון חושב שאלה השיקולים המניעים את כולם – כיסא, תפקיד, ג'וב. אני, בניגוד אליך, מאמינה בקדימה, בחזונה ובאנשיה אני מאמינה בקיומם של פוליטיקאים שיש בהם את היושרה, הנאמנות והערכיות שאתה חושב שאין להם .אני מבינה שכך ראש הממשלה רואה את הפוליטיקאים כולם. כך הורכבה ממשלה אחת, כך לא הורכבה ממשלה אחרת.
ואם עד היום קדימה הוכיחה את היותה אלטרנטיבה מול ממשלתך ומולך בעקרונות ובמדיניות, בימים האלה היא הוכיחה , שוב, שהיא אלטרנטיבה גם בהתנהלות, במוסר ובערכים.
היית צריך לדעת , ראש הממשלה, שכשהציבור מסתכל על ירושלים באמונה, הוא גם יראה את מה שנעשה מאחורי הקלעים. אוי לאותה לבושה.
ואוסיף למרות הכול – אם תמיכה אתה מבקש. תמיכה בדרך, שלא לצורך הישרדות חסרת תוכן ומזיקה - תנהג נכון, תקבל את ההחלטות הנכונות לישראל– ואנחנו נעמוד במילתנו ונתמוך בך. זה יקרה דרך אגב יחד עם הציבור כולו. לכידות רה"מ, שדיברת עליה קודם ואחדות, תהיה לא סביב הצורך שלך לשרוד, אני מבינה שזה חשוב בעיניך אבל פחות בעיני עם ישראל. אלא רק סביב ההכרעות המדיניות האמיתיות ואז תמצא תמיכה, תמצא אחדות ותמצא לכידות. אבל אם תימנע מקבלת החלטות, תסבך את ישראל ותשקיע את כל זמנך בהישרדות על חשבון המדינה– אנחנו נהיה כאן להציג לכל את פעולותיך ומשגיך ונמשיך להיות לציבור אלטרנטיבה של מהות, של חזון ושל תקווה.
זהו שבוע לא פשוט לעם בישראל ושבוע קשה במיוחד לראש ממשלה בישראל.
הדיון הזה זומן על ידי האופוזיציה על מנת לדרוש מראש הממשלה לפרוש את תכניותיו ועמדותיו ולנו, באופוזיציה, זאת ההזדמנות לשטוח את חזוננו ולבקר את הממשלה - ויש על מה לבקר את הממשלה ואת ראש הממשלה על התנהלותו והעדר החלטה בכל נושא משמעותי. ובעיקר בכל הקשור למדיניות החוץ של ישראל.
אבל זהו שבוע מיוחד ויש דברים שצריכים להיאמר
מאז חטיפתו של גלעד שליט הבהרתי כי אני מסרבת להיגרר בנושא זה למגרש הפוליטי. לא אעשה זאת גם היום. אין בכוונתי לבקר היום את התשובה שניתנה לחמאס, מה שלא הייתה . אני מכבדת את החלטת רה"מ, גם אם אין בה עדיין את מימוש תקוותו של העם לראות את גלעד חוזר הביתה משדה הקרב.
מאז יום ראשון השבוע, שנודע שיש צורך להכריע ומשהתכנסה השביעייה, אני חושבת הרבה על ההחלטה שצריך ראש הממשלה לקבל. אני זוכרת את עסקת טננבאום – הצבעתי נגדה, את רגב וגולדווסר, בה תמכתי בלב כבד, וחשבתי על ימי הדיונים בשולחן השלישייה של הממשלה הקודמת שעסקו במאמצים להשיב את גלעד שליט. אני זוכרת את ההחלטות שקיבלנו, בהובלת ראש הממשלה אהוד אולמרט ,וחשוב לומר היום במיוחד, שרה"מ אולמרט, גם בשלהי כהונתו, ראה בעניין הזה את הטווח הארוך ועמד בלחצים ובגלי הביקורת הלא מוצדקת שהוטחה כלפיו בגין אותה החלטה שלא להסכים לכל תנאי החמאס כדי להשיב את גלעד שליט -חייל שיצא להגן על אזרחי ישראל בשם מדינת ישראל.
החלטות אלה בעניין שבויים, הן בין הקשות לראש ממשלה ולשריה. השיקולים הם רבים, מורכבים ורק אחרי ששוקלים את כולם מורה המצפן הפנימי שבלב המנהיג מה לעשות ולעולם זאת תהיה החלטה שנויה במחלוקת ותותיר ספקות בלב המחליט גם לאחר ביצועה.
יש את השבוי עצמו, גלעד שליט האדם, חיוכו ,דיבורו המבויש משהו שהפכו את גלעד לבן משפחה חסר, בכל בית בישראל.
ויש את ההורים. גלעד הוא הבן של אביבה ונעם שליט ויישאר ילד בעיניהם בכל גיל . מאבקם להשבתו הביתה מובן - הרי כל הורה היה נותן את חייו לראות את בנו חוזר חי שלם וכל הורה בישראל, כן גם אני, מדמיינת איך מכילים את הכאב הבלתי נסבל, האם הוא מתענה עכשיו, האם יודע עד כמה אוהבים.
וראש ממשלה צריך להסתכל להורים בעיניים ולומר שהוא רואה אותם מול עיניו בעת קבלת ההחלטה אבל האחריות שלו מחייבת אותו לראות לא רק אותם, אלא להעריך מראש מה תהיה השפעת ההסכמה לתנאיו של ארגון טרור, חמאס או חיזבאללה, על עתיד ישראל ובטחונה . לא פחות.
ויש את החברה בישראל והשפעת ההחלטה על החוסן הלאומי וכולנו רואים את הכמיהה לשובו של גלעד, ואיך משפיעה העובדה שהוא עדיין בשבי על החברה כולה. את ילדי כיתה א' כותבים לו משל היה אחיהם, תיכוניסטים לפני גיוס איתם נפגשתי שמציגים את נכונות הממשלה להשיבו הביתה בכל מחיר כמבחן מוסרי המשליך לצערי על מוטיבציית הגיוס.
ולהם צריך להגיד- גלעד הוא הילד של כולנו. בתחושתנו. אבל הוא חייל צבא הגנה לישראל שיצא להגן על אזרחים. ככה זה בישראל. החיילים שומרים על הילדים ושהילדים יהיו בוגרים בני שמונה עשרה הם יתגייסו כדי לשמור על הילדים ועל הוריהם. על האזרחים כולם.
ומדינת ישראל נלחמת על קיומה וחיילי צבא הגנה לישראל משליכים נפשם מנגד כדי להגן על אזרחי המדינה וחלקם שילמו בחייהם ביניהם, גם באירוע הקשה בו נחטף גלעד,גם בהאמר שממנו נחטפו אלדד רגב ואודי גולדווסר.
ויש את הערכים של צה"ל ומפקדיו. הערבות ההדדית, הנכונות להקריב את חייך בשביל חבר, לא מפקירים פצוע בשטח אבל גם לא נכנעים כדי למנוע פגיעה באותו פצוע . ויש את מבצעי החילוץ הנועזים שמהווים סמל וחלק ממורשת הקרב של צה"ל .
ויש את כושר ההרתעה של ישראל – מושג, אולי לא מוגדר ומדויק. אבל כולל לא רק את כוחו הצבאי של צה"ל ומספר גיסותיו ומטוסיו אלא גם את הנכונות להלחם ואת ההחלטות שמקבלים מנהיגיו. האם אלו מעידים על חולשה וחוסר נכונות להקריב במאבק הקיום, או במילים אחרות- כניעה לטרור או שהן ביטוי למוסר וערבות הדדית חברתית, לעיתים לא מוכרת ולא מובנת בעולם החופשי ששולח חיילים מעבר לאוקיינוס, חלקם נחטפים וחלקם חוזרים בארונות, כחלק ממחיר המלחמה בטרור.
ויש כמובן את המסוכנות של הטרוריסטים שיצאו לחופשי ואת המסר לאלה שבדרך ואת אלה שסיכנו חייהם על מנת להביאם לדין ולכלוא אותם.
בסופו של יום לא מדובר במתמטיקה של מספר רוצחים שישוחררו מול דרגת הכאב של ההורים. השטן לא המציא עוד מתמטיקה כזאת. אפילו לא מדובר בחוות דעת מקצועיות של שירותי הביטחון מול ציבור שרוצה לחבק חייל שהפך להיות הבן האובד של כולנו .
חשבתי עליך ראש הממשלה בימים האלה של הישיבות האין סופיות של השביעייה, כיוון שלכל החלטה יש מחיר כבד בטווח הקצר או הארוך.
חשבנו שזאת העת של האופוזיציה לאפשר לך לבוא נקי, בידיים נקיות, בראש נקי מעניינים פוליטיים, לבוא לדיונים ולשקול את כל השיקולים כשאתה מרוכז בעיקר. רק בעיקר.
חשבנו על הציבור שנושא עיניו לירושלים באמונה. ציבור שמחכה להחלטה, ובעיני הציבור בעיקר רוצה שהנהגתו תקבל את ההחלטה לאחר ששקלה את כל השיקולים הנכונים, ותסתכל בעיניו ותנמק כל החלטה גם הקשה ביותר.
ורצינו לנקות את היום ההוא מפוליטיקה. ביטלנו אירועים פוליטיים, ביטלנו את הצעת אי האמון.
ביום שני בערב כאשר כונסה השביעייה, ישבתי וכתבתי את הדברים האלה שאמרתי לך ולאומה כאן, דברים שאמרתי בכדי שהציבור יבין את המורכבות הבלתי נתפסת שאתה עומד בפניה של ההחלטות האלה ולחזור ולומר לא נגרור את זה למגרש הפוליטי. חשבתי שבשבוע הזה גם במסגרת ה – 40 חתימות צריך להסתפק בדברים האלה.
כך אני נהגתי. כך נהגה קדימה. לדאבוני, טרם יבשה הדיו על הדברים שנכתבו על הנייר, שמעתי ,ולא דרך שמועות או רכילות, שבאותם יומיים עוסקים ראש ממשלת ישראל, ושר הביטחון שלה, בפוליטיקה שיותר מהכול – היא מבישה בימים האלה. שיחות שכנוע לחברים שיפלגו את מפלגתם בהתאם לאותו חוק מכוער שראש הממשלה התעקש על חקיקתו. והדבר עורר בי קודם כל שאט נפש, לא בגלל המטרה או החשש מהמטרה שלך מזה זמן רב.
אדם בדרך כלל בוחן את זולתו לפי ערכיו והתנהלותו שלו.
פוליטיקאי שהמטרה שלו היא הכיסא בלבד ולא כמקום נדרש לקידום הרעיון חושב שאלה השיקולים המניעים את כולם – כיסא, תפקיד, ג'וב. אני, בניגוד אליך, מאמינה בקדימה, בחזונה ובאנשיה אני מאמינה בקיומם של פוליטיקאים שיש בהם את היושרה, הנאמנות והערכיות שאתה חושב שאין להם .אני מבינה שכך ראש הממשלה רואה את הפוליטיקאים כולם. כך הורכבה ממשלה אחת, כך לא הורכבה ממשלה אחרת.
ואם עד היום קדימה הוכיחה את היותה אלטרנטיבה מול ממשלתך ומולך בעקרונות ובמדיניות, בימים האלה היא הוכיחה , שוב, שהיא אלטרנטיבה גם בהתנהלות, במוסר ובערכים.
היית צריך לדעת , ראש הממשלה, שכשהציבור מסתכל על ירושלים באמונה, הוא גם יראה את מה שנעשה מאחורי הקלעים. אוי לאותה לבושה.
ואוסיף למרות הכול – אם תמיכה אתה מבקש. תמיכה בדרך, שלא לצורך הישרדות חסרת תוכן ומזיקה - תנהג נכון, תקבל את ההחלטות הנכונות לישראל– ואנחנו נעמוד במילתנו ונתמוך בך. זה יקרה דרך אגב יחד עם הציבור כולו. לכידות רה"מ, שדיברת עליה קודם ואחדות, תהיה לא סביב הצורך שלך לשרוד, אני מבינה שזה חשוב בעיניך אבל פחות בעיני עם ישראל. אלא רק סביב ההכרעות המדיניות האמיתיות ואז תמצא תמיכה, תמצא אחדות ותמצא לכידות. אבל אם תימנע מקבלת החלטות, תסבך את ישראל ותשקיע את כל זמנך בהישרדות על חשבון המדינה– אנחנו נהיה כאן להציג לכל את פעולותיך ומשגיך ונמשיך להיות לציבור אלטרנטיבה של מהות, של חזון ושל תקווה.
Subscribe to:
Posts (Atom)